עזריאל דנסקי (85) שרד את השואה כילד בסלובקיה ובהונגריה. עלה ארצה בשנת 1949 בהיותו בן 12, הקים משפחה, יצר תעשייה וחי חיים מלאים. סיפור חייו הוא סמל לגבורה ותקומה, התמדה וציונות מעוררת השראה. בתקופת השואה ידע רעב וצמא, קור ורעד, השפלות ורמיסות, איומים ופחד. הוא חזה בזוועות שהתרחשו מול עיניו ובעור שיניו נחלץ מסכנות רבות.
דנסקי שימש כמנכ"ל 'זנלכל בע"מ' – מפעל לייצור, שיווק וייצוא של שימורי פירות וירקות, שנוסד בשנת 1940 במפרץ חיפה. במהלך שנות השבעים, שרי הממשלה דאז, אשר היו רוצים להתגאות מול אורחיהם בתעשייה הישראלית המתפתחת בארץ – היו מגיעים לביקור במפעל 'זנלכל'.
בשנת 1974 זכה המפעל 'יצואן מצטיין'. דנסקי כיהן כחבר הנהלה ב'התאחדות התעשיינים' של חיפה ובהנהלה הארצית. בנוסף, היה חבר במועדון ב'רוטרי קישון' במשך שנים ואף נבחר גם לנשיא המועדון.
בשנים האחרונות, החל לבקר בארכיוני השואה במדינות השונות על מנת לאסוף מידע אודות משפחתו אשר נספתה בשואה. כיום הוא מרבה להרצות בהתנדבות ברחבי העולם, בבסיסי צה"ל ובמוסדות אקדמאיים. דנסקי עושה מצוות ועוזר למעוטי יכולת וגם היום הוא מתנדב בעמותות שונות לטובת הקהילה.
"מהי חיפה עבורי?" אומר דנסקי "זו שאלה שלמילים אולי אין דרך לבטא מפני שחיפה עבורי זה חיים שלמים. כאן גדלתי, התבגרתי, התחתנתי, ויחד עם ניצה רעייתי, בנינו את ביתנו והקמנו משפחה. לראיה, מתגוררים בביתנו שברחוב הצופים משנת 1960 יום חתונתנו – 62 שנים. חיפה זה גם חברים שעם השנים מתבגרים, ולצערי מתמעטים. חיפה – עיר שיש בה גם ירוק ועצים ונוף הים התיכון. תמיד העדפתי ומעדיף את הנסיעה לחיפה ולא ממנה".
